תמיד אהבתי לעבוד בידיים, בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי. זה התחיל בלעזור לאבא שלי, צבעתי, ניסרתי, קדחתי, ותכננתי יחד איתו. שם הבנתי שאין שום דבר שיש ביכולתי לחלום ולא לבצע, גם אם זה אומר ללמוד תחום חדש.

מאז עברו הרבה רהיטים, חומרים וכלי עבודה מתחת לידי, והשתתפתי באין ספור סדנאות D.I.Y למיניהן, עד לאותה סדנה בנובמבר 2017… שם נדלקתי. בטון! בטון!! בטון!!! ומאז אני לא עוצרת. הבטון מפתיע אותי בכל פעם מחדש בגמישות שלו, בפלסטיות שלו, איך הוא יכול ללבוש כל צורה שאבקש, יכול לקבל צבעים וטקסטורות, אין סוף ליצירתיות, אין סוף לאפשרויות.

כל יום אצלי זו הרפתקה, התכנון הקפדני, ההכנות לפני היציקה, ערבוב החומרים בכמויות מדויקות, ואז ההמתנה… הוא לא אוהב שמפריעים לו, ואני נותנת לו את הזמן שלו, משקה כשמבקש ומחכה לרגע הנכון להוציא אותו ולגלות את הפריט החדש שיצרתי במלוא תפארתו.